"תהיי מי שאת…" ראיון אינטימי עם קרן שביט

"תהיי מי שאת, אל תרגישי צורך להכניס את הבטן בשביל אף אחד אחר"| ראיון אינטימי במרפסת מלון רוטשילד תל אביב | צילום : נעמי ים סוף


בעשור חייה הקודם, עוד הייתה קרן שביט עסוקה בעיצוב אירועים מטורפים בלונדון, למדונה למשל, ועשתה חיים שוגעים, מעבודה לעבודה מהרפתקאה להרפתקאה, רכבת החיים של קרן שחם דאז דהרה על מסלול מבטיח ומצליח של מעצבת מוכשרת ומבריקה, אך משהו היה חסר ...
היא רצתה לבנות קן משפחתי ממנו תוכל להמשיך ולעוף גבוה יותר, קצת כמו כל ציפור חפשייה באמת....
בראיון אינטימי במלון רוטשילד ת"א סמוך לחנות החדשה שלה בשנקין פורשת קרן שביט (44) יזמית, מעצבת, ומפיקת פסטיבל 'טוב ויפה' את החוטים הדקים מהם היא אורגת את שביל החיים שלה.
על ההחלטה ההיא לשים לרגע בצד את התשוקה לעיצוב ב Hold כדי לבנות ולהיבנות, על איך צעדה בסיני בין הרוכלים ומצאה את הגלביה שלימים תימכר באלפים, על בילבי הספר שהדריך אותה והאננס שרק היא יכלה לראות ב Pinterest וגם למה קיבוץ הוא המקום המושלם לאישה הקרייריסטית?
קרן שנותנת השראה לעשרות אלפי עוקביה חושפת את האופן שבו היא מנהלת קריירה לצד אימהות לצד זוגיות בטנגו משולש שרק תמנונות יכולות להבין, וגם נותנת לי להרגיש לראשונה חופשייה בתוך הגלביות שלה במיני הפקת אופנה ראשונה שלי ...

חייבות משקה מסחרר כדי לדבר על הכל | צילום: נעמי ים סוף


"בעלי מכיל אותי יותר טוב מגלביה..."

"גם אני תמנונה" אומרת קרן בגאווה מחויכת
"תמיד אמרו לי לבחור ולהתמקצע, אבל כדי שאהיה מסופקת
אני צריכה מכלול מורכב, סיפוק בכמה זירות" עבור קרן זירות אלו הן קודם כל משפחה, ואז עיצוב.
בגיל 30+ שהבינה שעולם העיצוב שואב אותה
"חששתי שמרוב שאני עושה משהו שאני נהנית ממנו לא
אהיה פנויה לחשוב על זוגיות ומשפחה" עצרה הכל ופנתה לבניית הקן
"מספיק רעבה כדי להשביע את הצרכים האחרים שלי" והכירה את עידן
"הוא האביר שמצא אותי ובזכותו נולדה קרן אחרת, הדרך שבה אנשים מכירים
אותי כיום זה כתוצאה מהחיבור איתו, הוא מכיל אותי אפילו יותר טוב מגלביה"

עם הבעל והבנות... בפסטיבל טוב ויפה | צילום: תומר פולטין


"לפני כעשור הגעתי להבנה שאין לי זמן פנוי לתחביבים, העבודה, הזוגיות והילדים מילאו את כל הלו"ז,  הבנתי שאם אני רוצה לעשות דברים שאני אוהבת עדיף שאני אתפרנס מהם". עם ההבנה הזו היא מתחילה לחפש את הקריירה מחדש. לפני כן למדה עיצוב במכון הטכנולוגי, עסקה בעיצוב אירועים ולאחר מות אביה מילאה את החלל שהותיר ועברה לנהל את העסק המשפחתי (מכונים אורתופדיים למדרסים) " תמיד נחשבתי לבעלת אוריינטציה עסקית ועסקתי שם בפיתוח עסקי, סוף סוף אחרי נדודים הייתי במקום טוב בחיים שלי עם תינוקת ובן זוג תומך, שנתן לי בסיס אישי יציב ועודד אותי להמשיך במסע למימוש העצמי שלי. בשלב הזה החלטתי לחזור לעולם העיצוב שממלא אותי עניין ותשוקה, ולהעיף אותו קדימה.
היום אני אמא בת זוג וחברה כל העשייה והיצירה הם בונוס נהדר כל עוד שאר הדברים עובדים,
הם הבסיס והקרקע"

וטוב שהיא מצאה את הבסיס הזה, כמעיין נובע קרן מפתחת ממנו זירות מקצועיות רבות בהן חנויות נודדות, פסטיבלים וכמובן חנות הגלביות (ולא רק) החדשה שלה בת"א בה היא מוכרת שמלות חופש שעושות נשים מאושרות .... ולמה מאושרות?
נסו בעצמכן ללבוש שמלה עם המחשוף הנכון, הקימורים המחמיאים וללא צורך להכניס את הבטן, כזו שעשויה מבד מאוורר, והדפס שלא מותיר מקום לספק- 'היום הזה הוא שלך'! ברור שהייתי חייבת לנסות אחת...
ולבדוק אותה אפילו בחום של אוגוסט בתל אביב.
התוצאות לפניכן.

בסטודיו | צילום: עמרי אילת


גלביה פרחונית | צילום: נעמי ים סוף

גלביה פרחונית | צילום: ליאת סקל

גלביה לערב | צילום: נעמי ים סוף


קרן, מאיפה הרעיון לייצר גלביות?

"כשהייתי צעירה צללתי בדהב, הייתי מסתובבת בן הרוכלים בסיני עם גלביה מושלמת ששלפתי מבין מאות, והרוכלים היו צועקים לי "אחלה גלביה" היא הייתה מכותנה מצרית עם גזרה טובה, היא כבר התפוררה (אני שומרת אותה עד היום) כשפתחתי את הסטודיו לעיצוב חשבתי לעשות לעצמי עוד כמה כאלה, בכלל לא בקטע של למכור, פשוט לא רציתי ללבוש אף בגד אחר"

בדרך כלל מי שרכשה גלביה אחת, חוזרת לקנות עוד כמה... איך את מסבירה את זה?

"כל אישה צריכה בגד אחד בארון שיכיל אותה, שלא ישפוט אותה, הגלביה נותנת לה חופש, את יוצאת החוצה ולא זוכרת מתי לבשת בגד שהחמיאו לך כל כך, הסוד הוא לא הבגד אלא איך שאת מרגישה בתוכו, ואז את פשוט נראית נהדר, עוטה בד דקיק וקליל שמספר סיפור דרך ההדפס, והציור" את האותנטיות הזו קרן ממשיכה בקו הדוגמניות הייחודי שלה בהפקות האופנה שהיא עורכת "אני מאמינה בלצלם נשים אמיתיות ולא דוגמניות. הפער בין מודל הדוגמנית לאשה הממוצעת מתסכל ומזיק לדימוי העצמי של האישה שרוכשת את המוצר. אני אוהבת דברים פשוטים ונגישים שעובדים, אני משתמשת במודלים שלא יתסכלו אנשים".

ועכשיו... תוציאי את הבטן....


את מצלמת גם את בנותייך נוגה (6) עלמה (9), איך הן עם זה?
"אני מערבבת בין האישי למקצועי בהסכמת המשפחה. עם השנים פיתחנו קודים וכל אחד מסמן מתי לא נוח לו, לעולם לא אצלם אותן חשופות, או אם זה לא נעים להן ולא כיף להן. לשמחתי הצלחתי לגרום להן לחבב את המצלמה ולהעביר להן את הערך שבצילומים. מבחינתן זה תיעוד של תקופה נהדרת, כשיגדלו הן יוכלו להסתכל ולהיזכר כמה כיף ונעים היה להן. אני נהנית לצלם אותן. אין דבר שנעים לי יותר מאשר להיות עטופה בבנות שלי, זה ממלא אותי"

צילום: יפעת גולן


ומה קורה כשאת נעדרת מהבית בתקופות אינטנסיביות? איך מנהלים קרייירה לצד אימהות?

"אני דואגת להכין את כל המערכת התומכת, הקיבוץ מעולה בזה, יש פה מלאי בייסיסיטריות איכותיות, סבא וסבתא שגרים בצמוד ומושיטים יד מתי שרק אבקש וכמובן עידן, שהוא דוגמא ומופת לכל אב מסור. אני לא קיצונית ולא מחמירה, מצד אחד הן עצמאיות ויודעות להעסיק את עצמן, יש להן עולם עשיר שמקיף אותן יום- יום, ומצד שני אין לי רגשות אשם אם מדי פעם הן בוחרות לעשות יום בית עם מרתון של טלוויזיה מזגן וחטיפים. כשהקטנה שלי שאלה אותי אם לא קשה לי כל הנסיעות אמרתי לה בפשטות שהעיסוקים שלי מסבים לי המון סיפוק והנאה. שקשה לי יותר לוותר על דברים שאני אוהבת ושזו הבחירה שלי" ואם באימהות עסקינן אזי הקריירה של קרן, המיזמים והפרטנרים אותם היא בוחרת משמשים השראה לחינוך בנותיה באופן תדיר "אני עוזרת להן לפתח תבניות חשיבה עצמאיות, לא טוב לך? עיצבנו אותך? תתעלמי מהסביבה או תייצרי שינוי. אני נותנת להן כלים ליהנות משינויים, להתיידד איתם, זו הדרך היחידה לשרוד היום בעולם, העולם שייך לגולשי הגלים אלה שיודעים לקחת איתם משקל לא רב ולרחף תמיד למעלה מגל לגל, אני משננת להן שהן כל יכולות, מיוחדות, לא כמו כולן"

Superwoman? אני שואלת.

"Super person" מתקנת אותי קרן.

אפילו העובדה שהן בנות לא מכתיבה את עתידן... אהבתי

צילום: סיון אסקיו


אוקיי ועכשיו בואי נדבר ביזנסית מדוברת.... מה מנחה אותך במהלכים העסקיים? איך את בוחרת שותפים?
"בבחירות העסקיות שלי אני לא מבזבזת שנייה אנרגיה על מה שלא מרגיש לי אמיתי או לא מקדם אותי בחיים. הלב מכוון אותי ואני מאוד אינטואיטיבית, אני פותחת מניפה גדולה וצבעונית עם המון אופציות בראש. אח"כ אני בוחנת את המניפה שלי ובודקת יתרונות מול חסרונות. מה יש לי הכי טוב להציע ומה ישרת אותי הכי טוב? מהו הקלף המנצח במניפה שלי ושממנו הכי אהנה? בהסתכלות לאחור בפרשות דרכים כשאני פועלת בניגוד לאינטואיציה אני משלמת על כך מחיר. אמרו לי פעם שאני גאון בשיווק, אני חושבת שאני פשוט משווקת דברים שאני מאמינה בהם. אם כבר גאון, אז בלזהות מה עושה לי טוב. את הפרטנרים שלי אני בוחרת כאשר אני מזהה שפה משותפת, שאני יכולה ליהנות מהמטרייה שלהם והם משלי, רק כאשר אני משוכנעת שמתקיים WIN-WIN אני עושה מהלך".

ביזנסית מדוברת | צילום: נעמי ים סוף


האם העובדה ששם העסק שלך כיום הוא שמך הפרטי מחייב אותך אחרת?

"זה מחייב אותי להיות 100% אני, הקשבה מלאה ללא זיוף, כמו מכוון פסנתרים עם אוזן רגישה, שיודע לזהות ולפלטר זיוף. חשוב לי לייצר חוויות משמעותיות ומיוחדות והקהל שמגיע לפסטיבלים שלי יודע שאני תמיד מכסה את הצ'ק. משווקת 70% ונותנת 100%, באינטרנט נורא קל לייצר מצג שווא וכשיש פער, מי שהצליח להביא אותך פעם אחת לא יביא אותך פעם נוספת, אני משקיעה ביחסים ארוכי טווח, ונדהמת לפגוש באירועים שאני מפיקה פיזית אנשים שכלל לא ידעתי שאני משפיעה עליהם"

ממה את מקבלת השראה?

"כל דבר שמתקיים בו רעיון גאוני, אנשים, השתנות העונות, לפעמים רק להרגיש את הרוח. אני רואה או מדמיינת משהו והוא בעצם מהווה את הטריגר הראשוני לעשייה, כשהייתי סטודנטית נסעתי באוטובוס ללימודים מת"א לחולון, עוד לא היו לי משקפיים (זו הייתה תקופה ששכנעתי את עצמי שאני רואה רק קצת מטושטש) הייתי מתבוננת בצורות האמורפיות הדינמיות, שהתגלו מבעד לחלון ורואה דברים שלא קיימים. לימים אימצתי את השיטה והסתכלתי בבליל תמונות במחשב ופתאום ראיתי אננס (זה לא היה אננס), החלטתי שאני מייצרת כדים צהובים ושותלת בהם אלוורה, שמתי בחנות וזה נחטף. ויש כמובן את את התנ"ך שלי 'בילבי- הבריחה הגדולה', יש לי 17 עותקים ממנו, (עד לא מזמן הבנות שלי האמינו שזה נכתב עליי), אני אוהבת את החופש שבנשמה שלה יש בזה המון ערך לחיים, גם אני אוספת סביבי אנשים מיוחדים, חכמים וחיוביים, שלא נותנים לעולם שמסביב לדכא אותם. בפסטבלים של 'טוב ויפה' למשל אני מייצרת את עולמה של בילבי, כדי שאנשים יוכלו לכמה שעות להתנתק לשכוח ולעוף..."

 

פסטיבל טוב ויפה | צילום: תומר פולטין


מאיפה האופטימיות הגדולה? איך זה שאת מאמינה רק בטוב וביפה?

"למדתי שהרע הוא בלתי נמנע ואינו בשליטתי, עברתי חוויות לא פשוטות בחיי, לכן חשוב לי לייצר ערך גדול לחיים, כדי שלמרות שקשה וצריך להתמודד, ונדמה לך שעולמך חרב עלייך יהיה שווה לעבור את זה. הייתי אומרת לעצמי אוטוטו החורבן יסתיים ותוכלי למלא את החיים בטוב וביפה. אני זוכרת את סבא שנפטר בילדותי, אדם חולני וחלש, הייתי מגיעה אליו לביקור בבית החולים והוא היה מושיב אותי על הברכיים ושר באוזניי "עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה..." לצד החוויות הלא פשוטות הוא גרם לי להאמין בטוב כבר בתור ילדה והאופטימיות תמיד החזיקה אותי. אומרים שאופטימיות זה גן, אני מקווה שהוא יעבור הלאה לבנותיי. הדפסתי משפט מהשיר הזה 'בשנה הבאה', על חלון המרפסת שלי, והיום הילדות שלי משחקות בין הבית לבין השדות"

משפט מודפס על החלון


חלומות ותוכניות לעתיד?

"הלוואי והייתה לי תוכנית לייט נייט ברדיו, הייתי קוראת לה 'מדברת ועושה',
אני אוהבת אנשים שיש להם הלימה בין הדיבור לעשייה. יש לי תכניות גם לצאת לחו"ל עם המוצרים שלי,
ועוד הרבה זירות ללדת... בין עלמה לנגה נולדה לי גם קריירה וקריירה זו ילדה שמעסיקה אותך פול טיים".
היא מסכמת בסיפוק.

תודה קרן הראיון איתך נתן לי הרבה השראה, מוטיבציה להקשיב לאני הפנימי, להיות
אותנטית לעצמי ולהאמין בחופש, ואם לא בכל תחומי החיים... אז לפחות אתחיל מלרכוש גלבייה,
הבטן שנותרה לי אחרי הלידות מודה לך על ששחררת אותה מכפתור הג'ינס...
והאמת שזה מרגיש נפלא, תבדקו בעצמכן.
בקרן שביט, 'טוב ויפה' , שנקין 35 תל אביב.

ותודה למלון רוטשילד המהמם שאירח אותנו כל כך יפה. עוד על המלון ומה שחשבתי עליו.... כאן.


הגלביות כובשות את רוטשילד… או מיני הפקת אופנה ראשונה שלי… :)
רגעים מתוך הראיון שצולם במלון רוטשילד

רוצה לגלות לפני כולן?
מלאי פרטים והפנינים בדרך

אז מה את אומרת?



* בהשארת תגובה תצטרפי לרשימת הדיוור , אל דאגה תמיד תוכלי להסיר את עצמך אם זה מעמיס עלייך :)